במאמר זה, אכתוב על "בגידה" בין בני זוג. אספק לכם תובנות מהשטח, משיחות עם לקוחות, פחדים, חששות ואפילו, סיפור נחמד.
תקראו, תפנימו ואולי… תקבלו רעיונות, טיפים ותבינו שזוגיות, היא בהחלט לא פיקניק, אבל אם מנהלים אותה נכון ובעבודה נכונה, אפשר אולי להימנע מטעויות קריטיות במסע החיים.
בטרם יצאתי לעולם החופשי ולראשונה בחיי עסקתי בחקירות פרטיות, ראיתי את עולם החקירות כעולם מעניין ומאתגר. כזה ששווה להיכנס לתוכו וללמוד אותו. מאוד מהר הבנתי שהעולם יותר מורכב משחשבתי ויש תחומים רבים בהם מתעסקים אבל התחום המרגש והמסקרן ביותר הוא ה"מעמד אישי" /אישות (בגידות) בטרם עסקתי בתחום הבגידות, הייתי חייב לעשות קודם לכן מעבר על תחומי חקירה אחרים ורק לאחר מכן, לגעת בעולם הזה.
הסיבה – מעקבי בגידה הם אף פעם לא קלים. הרבה מהם מורכבים ודורשים יכולת מקצועית גבוהה בכמה אספקטים. לכן, רק לאחר שהגעתי לרמה מקצועית נדרשת, לקחתי על עצמי תיקי חקירה של זוגות טרם גירושים והתחלתי לספק תוצאות טובות, אמיתיות ומדויקות. לצערי, חלק מהזוגות התגרשו אבל חלק אחר, הצליח להשתקם ולהמשיך בחיים טובים עד עצם היום הזה.
בהתחלה, הייתי בהלם. תוך התהליך התבגרתי ולאט לאט הצלחתי להישאר ממוקד ומרוכז ולמדתי לעשות הכל בכדי להשיג את הממצאים המדויקים כי וואלה, מונח פה הרבה על הכף. הרבה פעמים אני נשאל על ידי אנשים… "תגיד, לא איכפת לך שאתה מפרק משפחה ?", ותמיד אני עונה את אותה תשובה, ואכתוב לכם אותה גם עכשיו.
ברגע שפניתם אליי כי חשדתם זה בזו, אתם כבר פירקתם בעצמכם. נשבר האמון ביניכם !
התפקיד שלי, הוא לשקף את המציאות בצורה ניטרלית. אני אבצע את המעקב, אאסוף את כל הממצאים שאדרש, והכל על פי החוק ובכדי לתת תמונת מצב אמיתית אם רק לידיעה או אם תרצו להשתמש בחומרים לבית המשפט כראיה.
אחד הדברים הקשים בתיקים מסוג זה, היא פגישת הלפני עם הלקוח/ה ופגישת האחרי.
שתי הפגישות קשות אבל השנייה יותר – בהנחה שיש ממצאים והחשדות היו נכונים. תמיד הם מגיעים לפגישה לחוצים, מעט מבוהלים, מבולבלים ומוסרים המון המון פרטים. הכל מבולגן, לא מסודר.
המון רגש עם כעס, אכזבה, שנאה. הם פורקים, חלק בוכים, חלק לא מבינים. המון שאלות, המון התייעצויות. זה הרגע שלהם, רגע קשה ולא פשוט.
תארו לכם שהייתם חושדים בבני הזוג, כמה הייתם יכולים להסתיר את זה ? לא פשוט.
בשיחה איתם אני מרגיע, עושה סדר, מקבל פרטים מדויקים ומנסה להבין בעיקר, למה יש חשד כנגד הצד השני. כמעט תמיד, הסיבות דומות. אפרט בהמשך כי זה דבר בפני עצמו.
אחרי שהובנה התמונה המלאה ונאספו הפרטים הרלוונטיים. אני תמיד שואל שאלה…
"אתה מוכן לממצאים שיתקבלו אם אכן יש בסיס בדבריך ?". למה אני שואל את זה ?
כי אדם צריך להיות מוכן. זה שהוא הגיע אליי, סיפר לי סיפור ונתן לי אישור תקציבי לצאת לדרך עדיין לא אומר שהוא מוכן.
לא כל כך פשוט לראות את אשתך/בעלך עם אחרים. הולכים ידיים, מבלים יחד, מתנשקים ו… אני סומך על הדימיון שלכם.
בדרך כלל אותם אנשים לבד. מה שיש להם כרגע זה רק אותך. לכן, חשוב להיות שם בשבילם, לתת להם ביטחון ולנסות בעין הכי מפוכחת שניתן, לתת להם ייעוץ שלאו דווקא יוביל לגירושים אלא ההפך, לנסות לראות את הטוב. לפעמים זה מצליח, לפעמים מאוחר מדי. כן, במקצוע הזה, המשפט "אף פעם לא מאוחר מדי", לא תופס.
הם לבד כי הם לא מספרים למשפחה וחברים מהסיבה שהם לא רוצים שיהיה כתם על הנישואים. הם צריכים לחשוב איך משלמים לי על העבודה כי לבן הזוג יש גישה לחשבון הבנק ואז הוא ישים לב שחסר כסף. הם בתקופה הזו מסתגרים, עושים מינימום ומרבים להתקשר ולהתייעץ גם תוך כדי פעילות. רוצים שאגלה לכם סוד ? אני יודע שלפעמים, זה אפילו לא מקצועי, הם רק צריכים לדבר עם מישהו. אני שם ומבין את זה לגמרי.
בכל זאת – משפחה, ילדים. העולם מתהרהר.
הנשואים שבינינו יודעים שמערכת זוגית לא תמיד פשוטה. היא חווה עליות ומורדות ובכל פעם שיש דעיכה, צפות המון בעיות. לפעמים הבעיות מצליחות להיפתר בין בני הזוג ולפעמים, האחד בורח החוצה לזרועותיו של אחר. דרך אגב, לא חייבות לצוץ בעיות בכדי לבגוד. לפעמים זה פשוט קורה.
יש כמה תסמינים לבגידה:
יש עוד תסמינים רבים אבל אלו העיקריים. אם אתה קוראים שורות אל ומזדהים כי בני זוגכם פועלים כך, שווה לפקוח עין.
יש הרבה דרכים. אבל, לאורך השנים, פיתחתי איזו תיאוריה שבעיניי, ברגע שנבין אותה, אולי דברים יתבהרו ויהיו טובים יותר בהתנהגות שלנו אחד כלפי השני. הרי בסוף, אנחנו נשואים ככל הנראה מאהבה גדולה. הקמנו משפחה, בנינו, אז מה קרה בין לבין. בואו ננסה להבין.
התאוריה אומרת כך…
אתם זוכרים שהתחתנתם, איזה יום מרגש. כמה אהבתם, כמה השקעתם על אירוע נוצץ שיהיה בול עבורכם. אחרי החתונה, נולדו הילדים, והחלו הקשיים. "תלך תיקח, תיסעי לקנות, תעצור בדרך, תביאי איתך, תאסוף את הילד מהחוג" ועוד שלל של ציווים שאנחנו נותנים אחד לשני, כי בכדי לתפעל משפחה, צריך לעבוד. עבודה לא פשוטה, מאתגרת, מלאה במחשבה ולוגיסטיקה. שגרה !
בשנים הראשונות לנישואים, האישה מתמסרת כל כולה לגידול הילדים והמשפחה. גם הגבר. בעידן של היום בהחלט גם הגבר. אבל דעתי האישית כי גבר זה לא אישה ולנשים יש יכולות ואינטואיציות מדהימות שלנו הגברים איך נאמר בעדינות… אין ! בלי להתחנף לנשים. אבל היי, יש דברים שאנחנו טובים לא פחות. הגבר שם, מסייע, לוקח, מחזיר, מגדל, משחק ועושה את כל מה שנדרש ממנו כאבא. אבל האישה היא זו שקובעת את הדברים הרי הגורל. באיזו מסגרת חינוכית ילמדו, לאיזה חברים עדיף שילכו ומתי, מזכירה על מסיבת סיום של כיתה א' ויום הולדת לשלו ביום שלישי ושלא תשכח לקחת עלה של חסה וביצה לליל הסדר בגן שאתה לוקח אותו. כאלה !
במהלך השנים, האישה פחות עושה ספורט, פחות חברות, פחות פחות ופחות. בעוד הגבר, לא שינה יותר מדי את לוח הזמנים שלו. שוב, הוא כן מעורב, אבל פחות. הוא ממשיך ללכת לחדרי כושר, לפתח מערכות יחסים עם חברים, לשחק כדורגל, ללכת פעם בשבועיים לפוקר. האישה פחות.
ואז… מגיע גיל 40. הילדים גדלו, הם יותר עצמאיים, יכולים לדאוג יותר לעצמם, האח הגדול עוזר עם הקטן. התפקידים בין הגבר לאישה מעט משתנים. בדרך כלל, לא תמיד, הגבר מגדל איזו כרס קטנה, פחות יש לו כוח לחברים, מעדיף לרבוץ מול הטלוויזיה וככה בכיף ללכת לישון. האישה, בדיוק סיימה את השנים הקשות עם הילדים, רוצה לקרוע את העולם. מתחילה ללכת לאימוני כושר, מספרות, טיפולי פנים, לחדש קשרים ישנים עם חברות.
יום אחד, היא מגיעה לעבודה, אחד הגברים שעובדים איתה מגיע אליה ואומר " וואו, את קורנת. איזה טוב את נראית לאחרונה". אתם יודעים כמה זמן היא לא קיבלה מחמאה מבעלה ? אתם יודעים כמה זמן הוא לא אמר לה שהיא יפה, סקסית, מריחה טוב. פתאום מגיע הגבר הזה, מחמיא, מראה מעט עניין, מפלרטט והופ. ככה זה קורה ! ריגוש חדש נכנס למשחק. כמה זמן נוכל לעמוד בו ? לא פשוט. סערה פנימית. דוגמא אחת מיני רבות של מקרים אמיתיים שקורים כל יום, בכל מקום.
מסקנה –
כולנו באותה סירה. לאף אחד לא יותר טוב מהשני כי יש לו עוד 50,000 ש"ח בחודש או כי הוא גר בוילה בקיסריה. זה בכלל לא רלוונטי. הדברים הגדולים הם בדברים הקטנים, הפשוטים. מספיק שתבינו כי שגרה היא נקודת כשל מהותית בכל מערכת יחסים, זו ועוד אחרות, ותחליטו שאתם עובדים על זה.
איך ? מדברים בשקיפות. מה שהיה בשנת 2000 שהתחתנתם כבר לא אותו דבר היום. אנשים משתנים, רצונות וחלומות משתנים, השקפה על העולם אחרת. זה בסדר, מותר לנו. אבל חשוב לעשות תיאום ציפיות עם בן הזוג בכדי לוודא כי הוא גם במקום הזה ואם לא, איך אפשר למצוא את עמק השווה בכדי שנמשיך לצמוח יחד מבלי לאבד זה את זו. אם רוצים כמובן.
לפני מספר שנים, פנה אליי בחור צעיר כבן 35, נשוי עם ילד בן 3. בקול רועד הוא ביקש להיפגש. נפגשנו בבית קפה בהוד השרון, ישבנו ושוחחנו. התרשמתי מבחור רציני, אחראי ומסור. נראה טוב, מתאמן ושומר על עצמו באופן כללי.
בשיחה, הוא סיפר לי שאישתו לאחרונה מתנהגת מוזר. לדבריו, הוא רואה אותה צמודה באופן קבוע לנייד, להודעות, מרבה להיכנס לשירותים (בכדי להתכתב). סיפר כי בתקופה האחרונה, היא החלה להתאמן בקבוצה באומנות לחימה ואחרי האימון, הם מרבים לצאת יחד קבוצת המתאמנים והוא לא מבין למה הוא אף פעם לא מוזמן. את לא רוצה שהם יכירו אותי ? קודם כל – הרגעתי אותו. ניסיתי לברר את כל הפרטים הרלוונטיים וחשבתי לעצמי, איזו תכנית פעולה להתאים לו. לאחר רגעים, החלטתי שהדרך הנכונה לפעול היא באמצעות מעקבים. המלצתי הייתה שנתחיל בשלושה ימים, נראה מה הממצאים שעלו תוך המעקבים ונחליט איך להתקדם תוך כדי תנועה.
התחלנו את הפעילות !
צוות עוקבים התמקם על ביתם ביום אימון, איתרנו את רכבה בחניית הבניין והתמקמנו לשתי תצפיות אפשריות. לאחר כחצי שעה מרגע תחילת התצפית, היא יצאה מביתה לבדה עם תיק ספורט, נכנסה לרכבה והחלה בנסיעה. לאחר כמה דקות, עצרה את רכבה במתחם אימונים ונכנסה פנימה. המתנו קצת. כעבור חצי שעה, ביקשתי מאחד החוקרים שייכנס פנימה ויתעד את הנעשה.
מה הוא ראה בפנים אתם שואלים ? הוא ראה מספיק בשביל להבין שהבחור לא סתם חשש. הוא ראה את הנבדקת יחד עם מאמן הכושר שלה, באימון "צמוד". אולי אפילו צמוד מדי. השניים נותרו בתצפית והמתינו למתרחש. כעבור שעתיים מרגע כניסתה למתחם האימונים, השניים יצאו יחד והלכו לרכבה של הנבדקת.
הם לקחו דבר מה ששייך לה, נכנסו לרכבו שלו והחלו בנסיעה יחד. הצוות אחריהם. אחרי כעשרים דקות, הם הגיעו לבר, הרחוק כ 20 – דק' מכתובת מגוריה ונכנסו פנימה כאשר הם אחזו יד ביד. בשלב זה, שני החוקרים נכנסנו פנימה והתיישבו מאחוריהם בכדי לתעד, להקשיב ולהבין מה מתרחש.
הספיק זמן קצר מאוד בכדי להבין כי הבחורה מאוהבת בגבר בצורה עיוורת. היא נמרחה עליו, נישקה אותו בצוואר, בלחי, בפה, הם שתו, התמזמזו ועשו את כל מה שקשה להשיג, במיוחד ביום הראשון של מעקב. זה לא הספיק. המשכנו את המעקבים גם בימים שלאחר מכן. באחד הימים, הבחורה סיפרה שהיא הולכת לישון עם אמא שלה בבית מלון בתל אביב (תואם עם האם) ובמעקב, ראינו שאכן הגיעה לבית מלון, אבל המאמן חיכה לה שם עם תיק והשניים עלו יחד לבית המלון, עלו לקומה השלישית ונכנסו לחדר מס' 321. איפה האימא ? גם אנחנו שאלנו.
כל שלב היציאה שלה מהבית, הפגישה עם המאמן, ההגעה לבית המלון והכניסה לחדר, מתועדים. אין דרך להגיד – לא היה. ביום למחרת, פגשתי אותו שוב. באותו בית קפה. שוחחנו, הזמנתי לנו משהו לשתות והתחלתי לדבר. הרגעתי אותו, הוא היה שבור. מחזה לא נעים. תאמינו לי! הוא ביקש והתעקש לראות את התמונות באותו רגע. הוא לא יכול היה להמתין יותר בכדי לראות בעיניים שלו איך הכל התפורר. פתחתי בפניו את הממצאים, הוא עיין בשקט, חשב עם עצמו, לא שאל שאלות, לא הביע רגשות, פשוט עיין. אחרי כמה רגעים של שתיקה, הוא הסתכל עליי ואמר לי עם עיניים כבויות " זהו, הלכו לי החיים, אני לא מאמין יותר באנשים". הבנתי אותו. הוא בתחילת חייו. מאיפה זה בא עכשיו ? המשכתי לדבר איתו בימים שלאחר מכן, ליוויתי אותו ובדקתי שהוא לא עושה שום דבר מטופש.
אחרי שבועיים, אני מקבל ממנו טלפון. הוא בישר לי שהוא ואישתו שוחחו על הכל, הוא שיתף אותה שהוא יודע והיא פרצה בבכי. היא סיפרה לו שהיא מאוהבת בגבר שאיתו נפגשה והיא לא מבינה איך זה קרה לה באמצע החיים אבל זה קרה וזו עובדה והשניים חשבו איך לצאת מהמשבר. אחרי שיחת לילה ארוכה, הוחלט שהיא תנתק עם הבחור קשר, תתרכז בבעלה ואב ילדיה ויעשו מאמץ עילאי לשקם את הזוגיות. יש כאלה שמצליחים לסלוח ולהמשיך הלאה, יש כאלה שלא. הוא הצליח ! בהחלט ראוי להערצה. היום – 5 שנים לאחר מכן, הם הורים לשלושה, חיים בבית אחר ועל פניו, נראה כי החיים חזרו למסלולם.
תודה רבה שקראתם ! מקווה שנהניתם.
קצת עליי:
לידור רווה – חוקר פרטי ובעל משרד החקירות "עלמה- חקירות ומודיעין עסקי".
בעל תואר ראשון במשפטים.
בעל ניסיון מבצעי ביחידת מודיעין מסווגת של כוחות הביטחון.
חוקר פשיעה פלילי במשטרת ישראל – מחוז ת"א.
מרצה בהכשרות חוקרים מטעם לשכת החוקרים הפרטיים והאוניברסיטה הפתוחה.
אתם מוזמנים להמשיך ולעקוב. אתם תהנו
פיתוח אתר: בולד דיגיטל
